פסק-דין בתיק ת"ק 003086/02

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע כתוצאה מתאונת דרכים מיום 30/10/01 שאירעה בעת שהתובעת נהגה ברכב.

התובעת טענה כי הגיעה מכיוון דרך לוד ובצומת "הולץ", פנתה שמאלה, בחסות האור הירוק.

לטענת התובעת, בטרם הספיקה להשלים את הפניה ובעודה נוסעת בצומת, נכנס לצומת רכב שהיה נהוג על ידי הנתבע מס' 1 (להלן: הנתבע) ופגע ברכבה.

התובעים ציינו בכתב התביעה כי מתצפית בצומת וכפי שעולה מתמונות הצומת שצורפו לכתב התביעה וסומנו ב/1 - ב/7, האור ברמזור מכיוון נסיעתו של הנתבע, מתחלף לירוק בטרם משלימים כלי הרכב הבאים מכיוון נסיעת התובעת את הפניה שמאלה.

בכתב ההגנה נטען כי הנתבע חצה את הצומת באור ירוק.

כן טען הנתבע כי עמד ראשון ברמזור והמתין עד שמספר מכוניות יחצו את הצומת למרות שהאור ברמזור כבר התחלף לירוק וכשהחל בנסיעה הופיע לפתע רכב התובעת ופגע ברכבו.

כן טען הנתבע כי התובעת שוחחה בטלפון בעת אירוע התאונה.

התובעת העידה כי נסעה בנתיב הימני מבין שלושה נתיבים וכי פנתה שמאלה, בחסות האור הירוק. התובעת העידה כי לקראת סיום הפניה, הבחינה כי מכוניות שעמדו בכיוון נסיעתו של הנתבע, מתחילות בתזוזה וכי הנתבע פגע ברכבה בצידו הימני.

התובעת הכחישה את טענת הנתבע כי שוחחה בטלפון בעת אירוע התאונה וכן כי היה מרחק גדול בין רכבה למכוניות שנסעו וחצו את הצומת לפניה.

הנתבע העיד כי עמד ראשון ברמזור וכשהתחלף האור לירוק, עמד וחיכה כי הצומת יתפנה שכן מכוניות עדיין חצו את הצומת.

הנתבע העיד כי לאחר שראה כי הצומת פנוי, החל בנסיעה ואז הגיע רכבה של התובעת שהיה אחרון בטור ובמרחק של "עשרות מטרים" מהמכונית שלפניו.

הנתבע העיד כי הביט ימינה וישר לפני שהחל בנסיעה וכי מכוניות שעמדו לשמאלו והחלו בנסיעה, חסמו את שדה ראייתו.

לאחר ששמעתי ובחנתי עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לאירוע התאונה, מוטלת על הנתבע, שנכנס בנסיעה לצומת לא פנוי בניגוד להוראות תקנה 65 לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961 .

מהתמונות המתעדות את תזמון הרמזורים בצומת ומעדותו של הנתבע עצמו עולה כי האור ברמזור בכיוון נסיעתו של הנתבע, מתחלף לירוק, בטרם מתפנה הצומת מכלי הרכב המגיעים מהכיוון הנגדי ופונים שמאלה.

הנתבע העיד כי כשהתחלף האור ברמזור לירוק, עמד וחיכה שהצומת יתפנה אלא שהנתבע הודה בעדותו כי בטרם החל בנסיעה הביט ימינה וישר וכי לא הביט שמאלה לכיוון הגעתן של המכוניות החוצות את הצומת.

טענתו של הנתבע כי היה מרחק של "עשרות מטרים" בין מכוניתה של התובעת למכוניות שנסעו לפניה, אינה הגיונית ונסתרת על פניה מעצם העובדה שהנתבע העיד כי מכוניות שעמדו לשמאלו החלו גם הן בנסיעה, אך לא פגעו ברכבה של התובעת.

גם אם מכוניות שעמדו לשמאלו של הנתבע, החלו בנסיעה וחסמו את שדה ראייתו של הנתבע, היה עליו לוודא, בטרם החל בנסיעה כי הצומת פנוי.

זאת ועוד, מיקום הנזק בכנף ובדלת הימנית קדמית ברכב התובעת, מצביע על כך שהתובעת חצתה את נתיב נסיעתו של הנתבע, בטרם נכנס הנתבע לצומת.

אשר לגובה הנזק, התובעים צרפו לתביעתם דו"ח שמאי על פיו נבדק הרכב ביום 5/11/01, שישה ימים לאחר התאונה, ועלות תיקונו מסתכמת בסך של 3,938 ש"ח , כולל הוצאות גרירה בסך של 210 ש"ח, הנכללות בחוות הדעת.